גדלת

השורה נפתחת במילת הבקשה "אנא", ממשיכה בשבח, "בכח גדלת ימינך", ומבקשת בסופה "תתיר צרורה". מניין נלקח הביטוי לכוח גדולת ימינו של הקב"ה? ביטוי זה מצוי כבר בספר שמות (ט"ו,ו)' בפסוק נאמר בשירת הים "ימינך ה' נאדרי בכוח", ומבטא את עצמת ידו ימינו של הקב"ה ובמקרא אכן מקובלת התפיסה שימינו של האל היא סמל לעוצמתו. בפיוט האדם מבקש את נקיטת כל העוצמה להתיר את הצרורה. מדוע עם ישראל נקרא צרורה? יש לכך שתי אפשרויות: הראשונה היא שצרור הוא אסור וקשור והוא מבקש שהקב"ה יתיר את מאסרי הגלות והרוח מעליו; השנייה מדברת על אישה עגונה הנמצאת במצב של כבלים בלתי נראים, כמאמר בספר שמואל ב (כ', ג'), וַיָּבֹא דָוִד אֶל בֵּיתוֹ, יְרוּשָׁלִַם, וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר הַבַּיִת וַיִּתְּנֵם בֵּית מִשְׁמֶרֶת וַיְכַלְכְּלֵם, וַאֲלֵיהֶם לֹא בָא. וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן, אַלְמְנוּת חַיּוּת. הן נשואות, אך אינן נפקדות. בכך מוטלים עליהן כבלים שאינם מאפשרים להן חיי אישות. יש מטאפורה למצב העם המדומה לאישה שבעלה (הקב"ה) נטש אותה. ואכן במגילת איכה מופיע הביטוי "היתה כאלמנה" (א',א') על מצב בת ציון (עם ישראל) לאחר החורבן. הביטוי "צרורה" מרמז לאל להתיר את צרורתו ולשוב לחיות עימה, לבל תהיה עוד נטושה ועגונה. בספרות הנבואה וגם בקבלה רווח הדימוי של קשרי אישות בין האל, השכינה לעם, והניתוק בקשר משמעו גלות, פירוד. כך מתאר הפיוט את עם ישראל, כמי ששומר על נאמנותו אך סובל מצרות ואינו נפקד על ידי ה'.