עמך

הפייטן פונה לאל לקבל את רינת עמו, את התפילות והפיוטים שכולם בקשה לגאולה. העם נמצא עתה במצב בזוי, בעוד בעבר היה במצב נשגב. לכן הפייטן קורא לאל לשַׂגֵב את העם, דהיינו: להחזירו לתפארת עברו. הגאולה מחייבת היטהרות מהסחי והעכירות של הגלות, והאל נקרא לטהר את העם ולהכינו לשעת הגאולה. הכינוי לאל הוא "נורא".

שורה זו פותחת אף היא בבקשה, "קבל רנת עמך" וממשיכה לבקשות נוספות, "שגבנו, טהרנו". בסופה "נורא". רינה היא אחת מלשונות התפילה המופיעה בתפילת שלמה, "לשמוע אל הרִנה ואל התפילה" (מלכים א', ח') והיא משמשת גם כלשון שמחה, למשל "פצחו הרים רִנה" (ישעיהו מ"ד, כ"ג) לציון לשון תפילה כלשון שמחה יש משמעות גם בהמשך השורה. אין כאן בקשה להצלה מצרה ומפורענות, אלא בקשה להתנשא ולהתעלות, כבהמשך השורה, "שגבנו, טהרנו". זה כבר שלב נוסף לאחר ההצלה של הצרורה בשורה הקודמת. עכשיו ניתן לשגב ולטהר את עם ישראל. השבח בסוף השורה, "נורא", מתייחס לאחת ממידותיו של הקב"ה, "האל הגדול הגבור והנורא" הנאמרות מפי משה (דברים י', י"ז). מידת "נורא" היא הביטוי ליראה שיש כלפי הקב"ה. כאשר האדם מבקש שהוא ישגב אותו הוא מזכיר מיד את רוממותו לעומתו, בשבח "נורא". בשורה הקודמת של הפיוט הופיעה המילה "גדול" גדולת ימינך, ובשורה הבאה "גבור". כך הפייטן משלים בכל שורה את אחד משבחי הקב"ה שנאמרו על ידי משה.