דמטר ופרספונה: סיפור החטיפה של פרספונה

האדס, אל השאול, התאהב בפרספונה, בתה של דמטר, וחטף אותה אל השאול. הדס הציע לפרספונה אוכל בשפע, אך היא אכלה רק שישה גרעיני רימון. דמטר שאהבה את בתה, כעסה על חטיפתה והפסיקה את צמיחת התבואה והיבול, היא הביאה את הקרה והחורף אל האדמה. בני האדם שנותרו ללא מזון התחננו לאלים שישנו את רוע הגזרה. זאוס פנה לדמטר, וזו הסכימה להשיב את הסדר על כנו בתנאי שפרספונה תחזור אל פני האדמה. זאוס דרש מהאדס להשיב את פרספונה לאימה.

כאשר האדס איפשר לפרספונה לחזור אל פני הקרקע הוא דרש שהיא תשהה בממלכתו חודש אחד לכל גרעין שאכלה. בחודשים אלו היה צערה של דמטר חוזר והיא הייתה מקפיאה את האדמה, העלים היו נושרים, ודבר לא היה צומח בחורף שנוצר. כך הסבירו היוונים את עונות השנה.

בתקופה שבה שהתה פרספונה אצל האדס היו החורף והסתיו, וכשהייתה פרספונה חוזרת מן השאול, הכול התחיל ללבלב ולצמוח, האביב היה מגיע ולאחריו הקיץ, והאנשים היו נהנים מהשפע החקלאי.

פרספונה (שפירוש שמה מחריבת האור) הייתה מלכת השאול ואשתו של האדס, אל השאול, פרספונה והאדס היו אחד מזוגות האלים הבודדים שלא הביאו ילדים לעולם. פרספונה הייתה נערה יפה העבירה את ימיה על פני האדמה ולא באולימפוס יחד עם האלים האחרים, היא נהגה לנטוע עצים ולקטוף פרחים. יום אחד כשטיילה ביער הצמיח האדס פרח לבן, הוא צמח הדטורה שמכונה גם צמח השטן. הפרח משך מאד את תשומת ליבה, וכשעמדה לקטוף אותו נפתחה האדמה, האדס יצא, חטף אותה והביאה לממלכתו שמתחת לאדמה.

הארכיטיפים המופיעים בסיפור: נערה תמימה, האוהב שחטף אותה והאם האבלה.

האם פרספונה היא באמת קורבן? הדמות של פרספונה מורכבת יותר מאשר נערה תמימה שנחטפת מעל פני האדמה, יש בה דואליות; הנערה התמימה היא למעשה במשך שישה חודשים אלת השאול, אלה קרה השולטת בממלכה גדולה, ומנגד במשך שישה חודשים היא אלת האביב הנותנת אור ושמחה.

בעולם של מעלה לא היה לפרספונה תפקיד, היא לא היתה דמות מוכרת, בעוד שבעולם של מטה היא אלת השאול, אחת הדמויות הנשיות החזקות במיתולוגיה. כשהיא עולה מהשאול לאחר החטיפה היא מתקבלת בברכה כאלת האביב המביאה את הפריחה והשגשוג.

פרספונה הכירה את כל הצמחים וידעה אלו צמחים משמשים את האדס, היא ידעה כי אסור לה לאכול מפרי השאול, שכן מי שאוכל דבר מה בממלכה זו חייב להשאר בה. אם כך נשאלת השאלה מדוע אכלה את גרגירי הרימון. הסיבה היא כי היה בה חלק שרצה, היה בה חלק שנמשך אל השאול, אל אותם החלקים האפלים הבלתי ידועים והלא מוכרים של האישיות. ללא עימות עם אותם חלקים, ללא נגיעה בהם האדם לא יהיה שלם. כשהכל ברור והוילון מוסט מעל המסתורין של החיים הכל נראה פשוט.