מהי מדיטציה

מדיטציה – פירושה מגיע מהמילה הלטינית מדיטטום שפירושה להרהר) לפי האקדמיה ללשון העברית: בּוֹנְנוּת). המדיטציה היא תרגול מנטלי שנועד לאפשר לאדם לפתח מצבי תודעה שלווים, חשיבה בהירה ואיזון נפשי. היא מסייעת להפחתת לחץ, מתח, חרדה, דיכאון, כאב, כעס, ובתרגול מסור אף משחררת מסבל לצמיתות.

הטכניקות השונות למדיטציה רבות מספור, והן התפתחו במקביל, חלקן בהשראת האחרות וחלקן באופן עצמאי בתרבויות שונות בעולם, מאז העת העתיקה. המכנה המשותף לטכניקות המדיטציה השונות הוא היותן תרגול מנטלי אישי שהאדם מבצע בכוחות עצמו עם עצמו, בין אם יהיה בגפו ובין אם יתרגל בנוכחות אחרים.

בחברה המערבית המודרנית מדיטציה נחשבת כלי לשיפור מצב בריאותי פיזי ונפשי, ואף קיימים מחקרים המצביעים על על כך שתרגול מדיטציה מביא לשיפור יכולות מנטליות שונות, כגון יכולת ריכוז ווויסות רגשות.

מכיוון שהמדיטציה התפתחה במקומות שונים בעולם לאורך תקופות שונות בהיסטוריה, קשה להתחקות אחרי מקורה במדויק. בסין מיוחסת המצאת המדיטציה לדמות מיתולוגית בשם פו שי, שנחשב גם להוגה תורת האי צ'ינג. בהודו מוזכרות טכניקות מדיטציה בכתבים מהאופנישדות כדוגמת הויג'איה טנטרה. בהסתמך על מקורות אלו, ניתן לשער כי תרגול מדיטציה לשמה התקיים בהודו כבר במאה החמש-עשרה לפני הספירה, והתקיים בסין כמה מאות שנים קודם לכן. באירופה הפגנית, בתקופה שקדמה למאה העשירית לפני הספירה, התקיימו בדתות שונות טקסים שניתן להגדירם כמדיטטיביים, ביניהן של הדת ההלניסטית והדת הדרואידית.

מבשרי המדיטציה המודרנית היו המוסלמים הסופים, אשר פיתחו טכניקות תרגול שהיוו את הבסיס לעבודתם של מומחי המדיטציה המודרניים גורדייף ואושו. החל מסוף המאה ה-19 חדרו טכניקות מדיטציה מזרחיות למערב.

כיוון שאין מוצא אחד לתרגילי המדיטציה השונים, ותרגולים כאלו פותחו במקביל בתרבויות שונות, קשה להגדיר בסיס רעיוני יחיד לפעולתן של טכניקות המדיטציה. בכל תרבות שבה צמח התרגול והתפתח, הסבירו את המדיטציה באופן שיתאים לתפיסה התאולוגית או הפילוסופית הקיימת באותו המקום. בסין העתיקה, לדוגמה, שבה ראו בשמים ובארץ כוחות המשפיעים על נפש האדם, הגדירו את המדיטציה ככניעה לכוחות אלו באופן שמאפשר התמזגות אל תוכם. בהודו שלפני הספירה הוסברו התהליכים שבנפש האדם באמצעות צ'אקרות, והמדיטציה הוגדרה כהזרמת פראנה שהיא אנרגיית חיים לתוכן כך שיוכלו לפעול באופן מאוזן.

בשנים האחרונות חלה עלייה מתמדת במידת העניין שמפגין עולם המדע בהשפעות הפסיכולוגיות והביולוגיות של מדיטציה על הגוף ועל הנפש. מתוך כך, עלה הצורך לנסח בסיס תאורטי הנשען על מחקר פסיכולוגי, אשר יבחין בין טכניקות המדיטציות השונות על סמך המנגנונים העומדים בבסיסן. ההגדרה המדעית למדיטציה היא "משפחה של אסטרטגיות מורכבות לוויסות קשב ורגשות, אשר פותחו לשלל מטרות, ביניהן טיפוח רווחה אישית ואיזון רגשי".

תרגולי מדיטציה שונים קיימים בדתות שונות, בכללן הבודהיזם, האסלאם (הסופים), היהדות (בחסידות), הנצרות, וההינדואיזם.

דוגמאות לתרגולי מדיטציה:

• הפניית קשב לתחושות סומטוסנסוריות (תחושות גוף) בחלק מסוים מהגוף כמו מגע האוויר הנכנס והיוצא מהנחיריים או למחשבות חולפות ויפאסאנה, זאזן.
• הפניית קשב לצלילים הבאים וחולפים באוזן, או התמקדות בצליל אחד למשל אום במדיטציה טרנסצנדנטלית
• הדמיה פנימית של מראות וסיטואציות לאם רים.
• סיבוב במקום במהירות גדולה במשך 3/4 שעה סחרור סופי.

במסורת היהודית התפתחו צורות שונות של תרגולות מדיטטיביות. בין הבולטות שבהן קיימות השיטות המדיטטיביות של ר' אברהם אבולעפיה, שמשלבות מלמול שמות קדושים, נשימות ארוכות ותנועות של הראש; ייחודים וכוונות של האר"י, אשר משתמשות בייצוגים מנטליים של שמות האל כדי לתקן את העולמות העליונים וכדי לתקן נפש האדם מחטאים, הנקרא "תיקוני עוונות". וכן להתעלות רוחנית והארה ולהפריד חלקי הנפש הפנימית מן החומר הנקרא "התפשטות" ולידיעת עתידות הנקרא "השגה" או "בעל השגה" ; ותפילה חסידית בדבקות, המעוררת גודש רגשי ומטרתה דבקות באל על ידי ביטול העצמי .

גם התבודדות הברסלבית, המשלבת שיחה גלויה עם הקב"ה עם אקסטזה רגשית היא טכניקה של מדיטציה, וכך היא גם מפורסמת בין מעגלי ברסלב הפופולריים היום.

בראשית המאה העשרים פיתח האדמו"ר מפיאסצנה שיטה מדיטטיבית אינטרוספקטיבית מתוחכמת המשתמשת בדמיון מודרך ובהתבוננות פנימית.

במחצית השנייה של המאה העשרים פותחו שיטות רבות נוספות של "מדיטציה יהודית", למשל של הרב אריה קפלן או של הרב זלמן שחטר-שלומי, חלקן תוך יבוא של טכניקות מהמזרח הרחוק או מתרבות הרוחניות העכשווית.

באסלאם הסופי התפתחה צורת תרגול מדיטטיבית הנקראת מוּראקַבּא. מטרת התרגול היא טיהור הנפש מהמושגים הכוזבים "עצמי" ו- "זהות" במטרה לאפשר למאמין לחוש קרוב יותר לתווחיד. התרגול בבסיסו הוא תרגול דקונסטרוקטיבי, ומטרתו לעמעם את תחושת העצמי ולפתח מודעות לכללי. על המתרגל להביט לליבו ולהפיק תובנות על הקשר בינו לבין העולם ובינו לבין הבורא.

בנוסף התפתח באסלאם הסופי תרגול הנקרא דיקר, בו המתרגל משנן את שמותיו של אללה (לרוב באמצעות מסבחה) או פסוקים שונים בהקוראן או החדית' בהתכוונות מלאה, בדומה לשינון מנטרות.

מוח האדם מאופיין בתכונות של גמישות ואדפטיביות ("פלסטיות") אשר ממשיכות להתקיים לאורך כל תקופת החיים. תכונות אלה מהוות "קרקע פורייה" לביצוע שינויים במוח על ידי התנסויות שונות בכל גיל. אחת ההתנסויות אשר להן השפעה ניכרת על תפקודי המוח היא מדיטציה. מחקרים שונים מהשנים האחרונות, אשר השתמשו במכשיר דימות תפקודי בתהודה מגנטית (fMRI), הראו כי לפעילות מדיטטיבית ישנה השפעה המפחיתה רמות דחק (stress), לחץ דם, ואת מידת הכאב והסבל הנלווים למחלות כרוניות. כמו כן פעילות כזו משפרת את המערכת החיסונית ויכולה להיטיב בהפרעות כמו דיכאון, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות.

טווח רחב של השפעות מוחיות נמצאו בקרב מתרגלי מדיטציה וותיקים (מספר שנים) ומתרגילי מדיטציה טירונים (מספר שעות עד מספר חודשים). נכון ל-2017 דווחו כבר למעלה מ-120 מחקרים שבדקו כיצד מדיטציה משפיעה על מבנה ותפקוד אזורי מוח שונים. השינויים הללו, במבנה המוחי ובתפקוד המוחי מיוחסים להשפעה של מדיטציה על מגוון תפקודים והתנהגויות, כגון מערכות קוגניטיביות (לדוגמה, הגברת פונקציות ניהוליות של קשב, שיפור זיכרון העבודה, שיפור יכולת האינטרוספקציה, ושיפור בהבחנה תפיסתית), שינויי התנהגות (לדוגמה, הגברת התנהגות פרו-חברתית וחמלה), שיפור מערכת החיסון, ואפילו הפחתת סימפטומים קליניים של הפרעות נפשיות כגון חרדה ודיכאון.

שתי מדיטציות נוספות שכדאי להכיר הן קריאה בקלפי טארוט המאפשרת לאדם להכנס פנימה לתוך הנשמה שלו כאשר הוא מקשיב לאינטואיציה שלו המודעות הפנימית עולה, תחושת העצמי עולה וניתן להפחית מחשבות שליליות. המדיטציה השנייה היא מדיטציה של דימיון מודרך שבה עוקבים אחרי סיפור מילולי בדימיון מודרך.